תנ"ך על הפרק
קהלת יא
818
/
929
לפרק הקודם
היום
הפרק
מאמרים על הפרק
מאמר על הפרק
פירושים על הפרק
פירוש על הפרק
(שם) שלח לחמך וגו׳. רבי אלעזר ב"ר סמאי פתר קרא באברהם אבינו, אמר ליה הקב"ה אתה אמרת ואקחה פת לחם – חייך שאני פורע בזה לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבא, במדבר – דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, בישוב – דכתיב ארץ חטה ושעורה בנראה דסמיך גם אסוף הפסוק לא תחסר כל בה, דענין כזה שייך יותר לתשלום גמול באהבה. , לעתיד לבא – דכתיב (תהלים ע"ב) יהי פסת בר בארץ, וכן מה שאמרת ורחצו רגליכם, אני פורע לבניך במדבר – דכתיב (יחזקאל ט"ז) וארחצך במים גכנוי להקדושה והטהרה שהכין הקב"ה את ישראל טרם קבלו את התורה, יעו"ש במפרשים. ובישוב שנאמר (ישעיה א') רחצו הזכו דוסופי' הסירו רוע מעלליכם, וזהו אות על רצון הקב"ה בקרבתן של ישראל, וזהו ג"כ מענין תשלום גמול על מעשה אברהם בנתינת המים, משום דמלבד הגמ"ח מנתינת גוף המים יש לו שכר גם על כונתו בנתינת המים שיטהרו מעבודת כוכבים כמבואר שם שנדמו לו כערביים שעובדים לאבק של רגליהם, ועל זה ניתן שכרו שיטהר הקב"ה את ישראל מעונות. והא דשם אמר וארחצך במים דמשמע דהקב"ה בעצמו כביכול ירחץ וינקה את ישראל מעונותיהם ובישעי' אמר רחצו וגו' דמשמע דישראל בעצמן יטהרו וינקו וזה אין כל כך אהבה והתקרבות, אמנם באמת הוא מדה כנג"מ דבעד קיחת המים אמר כביכול דהוא בעצמו ירחצם, אך רחיצת הרגלים היה ע"י עצמם כמ"ש ורחצו רגליכם לזאת גם רחיצת ישראל מעון עבודת כוכבים תהיה ע"י עצמם כמו ששם היה הרחיצה מעבודת כוכבים כנודע וע' פירש"י שם, וקיחת המים של אברהם כיון שכונתו היה שירחצו בהמים מעלה עליו הכתוב כאלו הרחיצם בעצמם ולזאת אמר כביכול וארחצך במים היינו בעצמו כביכול – וא"ל דהרחיצה של הקב"ה בעצמו כביכול היה על שאר עבירות לא כן עון עבודת כוכבים החוב מוטל על ישראל בעצמן להתרחץ ולהתטהר כמובן וכמו שם שרחצו בעצמן וכנ"ל. , ולעתיד לבא דכתיב (שם ד׳) אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון, וכן מה שאמרת יוקח נא מעט מים, אני פורע לבניך במדבר – שנאמר (פ' חקת) עלי באר הוסופי' חפרוה שרים ודרשו שם וכי חפירה היתה שם אלא שנתנה בזכות אבות שנקראו שרים שנאמר פתח צור ויזובו מים כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו. , בישוב שנאמר ארץ נחלי מים, ולעתיד לבא דכתיב (יואל ד׳) והיה ביום ההוא יטיפו ההרים עסיס וגו׳ וכל אפיקי יהודה ילכו מים. וכן מה שאמרת והשענו תחת העץ, אני פורע לבניך במדבר שנאמר (תהלים ק"ה) פרש ענן למסך ולהיות צל על ראשיהם דוגמת השענם תחת העץ כדי להסתר מחום היום. , בישוב שנאמר בסכות תשבו זוצ"ל דזכות התשלומין בזה הוא זכות המצוה מישיבת סוכה, דבישיבה עצמה אין כל יתרון לחשבה לתשלום גמול. , לעתיד לבא – דכתיב (ישעיה ד') וסוכה תהיה לצל יומם וגו׳ חכמש"כ לעיל אות ו'. וכפי הנראה מהמשך כל דרשה זו מפרש הלשון כי ברוב הימים כמו בימים הרבה, כלומר בזמנים רבים, ודריש דאימתי הם הזמנים הרבים, במדבר ובישוב ולעתיד לבא. .
(מ"ר) תן חלק לשבעה וגו׳. תניא, רבי יהושע אומר, תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי פסח, וגם לשמונה – אלו שמונת ימי החג, וכשהוא אומר וגם – לרבות עצרת ורה"ש ויום הכפורים טמפרש בגמרא דחלק זה היינו לברכה, ופירש"י שמברכים כל יום מקדש ישראל והזמנים, אבל בפירוש פסוק זה פירש דהיינו לענין קרבנות צבור, תן חלק לשבעה קרבנות צבור של שבעת ימי פסח וכו', וכתב מהרש"א כאן דשני הפירושים חד הן, דברכת מקדש ישראל והזמנים שבתפלת מוסף הם במקום קרבנות, אך זה תמוה, שהרי ברכה זו היא גם בתפלת שחרית, [ויתכן דכונתו לתפלות שבכל שבעת הימים, ובתפלות שחרית שבחוה"מ אין ברכה זו], אבל באמת הנה דרשות שונות הן ע"פ אגדות שונות. ואמנם המשך לשון הפסוק נוח יותר לפירושו בענין קרבנות דהוי פי' הלשון כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ פן יחרב הבית ולא תקריבו עוד ויועילו קרבנות הראשונים לבטל הרעה, ולהפי' שבגמרא צריך לפרש בפשיטות לתת חלק להימים הבאים כי אי אפשר לדעת מהרעה העתידה, לכן צריך לדאוג לעתיד, וכן צריך לפרש בכל הדרשות הבאות, ועוד נפרש בזה. .
(עירובין מ׳ ב') תן חלק לשבעה וגו׳. רבי אליעזר אומר, תן חלק לשבעה אלו שבעה ימי שבת, וגם לשמונה אלו שמונת ימי מילה יאולי הפי' כמ"ש בביצה ט"ז א' במדתו של שמאי הזקן שכל מה שהיה קונה דבר טוב בכל ימי השבוע היה אומר זה לשבת, וזוהי הכונה כאן אלו שבעה ימי שבת דבכל השבעה ימים צריך לכוין לתת חלק לשביעי, דהיינו ליום השבת, וכן במילה, שמאז נולד הולד צריך להכין עצמו לסעודת יום השמיני, והוא משום דלסעודה זו יש מעלה יתירה וכמ"ש בתנחומא פ' תצוה אפילו אדם ממשכן עצמו ועושה סעודה במילה, וע' מש"כ בתו"ת פ' וירא בפסוק ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק דסעודה זו חיובה מן התורה, וע"ע מש"כ בר"פ תזריע. וגם י"ל דתפס שני דברים אלו, שבת ומילה, ע"פ המבואר במדרשים [ובמ"ר כאן] שאמר אליהו להקב"ה, רבש"ע, אפילו אין ביד בניך אלא זכות שתי מצות משבת ומילה כדאי שתרחם עליהם, ולכן דרוש לחבבם בהכנות בעוד מועד. ומה שסיים הפסוק כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ – יש לפרש לפי הענין כי לא תדחה את ההכנות למחר, דלא תדע מה רעה תוכל להיות מחר, ואולי לא תוכל למחר להכין.
גם יש לפרש כלל הדרשות הקודמות לענין פסח וחג ועצרת ור"ה ויוהכ"פ כי כולם ימי הדין הם, שבהם נדונין על ענינים מיוחדים, ואמר, כי לא תדע מה רעה יהיה, ולכן לכשתשמור אותם תרוחם ותנצל מרעה, וכן שבת מצלת מגיהנם וכן מילה. .
(מ"ר) תן חלק לשבעה וגו׳. רבי נחמיה פתר קרא בנשיאים, תן חלק לשבעה דכתיב ביום השביעי נשיא לבני אפרים, וגם לשמונה – דכתיב ביום השמיני נשיא לבני מנשה יאר"ל אע"פ שאפרים ומנשה הם משבט אחד של יוסף, וכל אחד לעצמו הוא חצי שבט, אפ"ה יחשבו קרבנותיהם כמו קרבנות שאר השבטים, שלכל אחד מיוחד לו יום תמים כמש"כ ביום השביעי נשיא לבני אפרים וביום השמיני נשיא לבני מנשה, וזה הוא שמרמז הכתוב תן חלק של שבט [יוסף] ליום השביעי כולו וגם חלק של אותו השבט ליום השמיני כולו, ואמנם צ"ע איך יתפרש לפי"ז סוף לשון הפסוק כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ, ואולי יתפרש ע"פ מש"כ רש"י כאן כי לא תדע מה יהיה רעה אם יחרב הבית ולא תקריבו עוד ויועילו קרבנות הראשונים, יעו"ש. וזהו שאמר תן חלק וכו' כמש"כ יום מיוחד לקרבנות של חצי שבט זה ויום מיוחד לקרבנות של חצי שבט זה, כי לא תדע וכו', ר"ל פן יחרב הבית ויועילו קרבנותיהם של אלו. .
(מ"ר) תן חלק לשבעה וגו'. רבי יהודה פתר קרא במלואים, תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי המלואים, שנאמר כי שבעת ימים ימלא את ידכם, וגם לשמונה דכתיב ויהי ביום השמיני וגו׳ יבנראה דר"ל דלא נימא דעיקר קדושת היום היה או בשבעת ימי המלואים או ביום השמיני אבל לא בשניהם, משום דלא מצינו מפורש הצווי על שניהם, אלא דשניהם קדושים ומכובדים. והמשך לשון הכתוב כי לא תדע וכו' יתפרש ע"ד הבאור באות הקודם, ור"ל אולי יועילו קרבנות של אלה או של אלה. .
(שם) תן חלק לשבעה וגו'. רבי עזריה אומר, תן חלק לשבעה זה דור שמל משה את ישראל לשבעה דורות, וגם לשמונה – זה דור שמל יהושע לשמונה דורות יגמאברהם ועד משה שבעה דורות, אברהם יצחק ויעקב, לוי קהת עמרם ומשה, ויהושע הוא דור שמיני. ונראה הכונה דאע"פ שלא נמולו מעצמן עד דור משה ויהושע אפ"ה יהיו חשובים בעיניך לחלק להם כבוד ולא לרנן אחריהם על זה, יען כי מה שלא נמולו עד אז היו סבות בדבר משום סכנת דרכים ועוד כמבואר ביבמות ע"ב א'. וזהו שסיים הפסוק כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ, ר"ל כי לא תדע מה שאפשר להיות רעות שיניאו מלקיים מצות מילה, ולכן לא תרנן גם על המניעות שהיו בימי משה ויהושע, כמבואר. .
(שם) תן חלק לשבעה וגו'. רבי הונא אומר, תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי נדה, וגם לשמונה – אלו שמנת ימי מילה ידזה יתבאר ע"פ מ"ש בשבועות י"ח ב' כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הוויין ליה בנים זכרים, וזהו שאמר תן חלק לשבעה לזמן שבעת ימי נדה דהיינו סמוך לוסתה, ומפני זה תזכה לתת חלק למצות מילה ביום השמיני, דהיינו שתוליד בנים זכרים, ומה שסיים הפסוק כי לא תדע מה יהיה רעה וגו', יתבאר ע"פ מ"ש שם בגמרא בשבועות כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה אפילו היו לו בנים כבני אהרן הם מתים, ופשוט דמיתת הבנים בחיי האבות אפשר להמיט רעות רבות על חיי המשפחה, ואמר על זה כי אם לא תהיה זהיר בענין זה לא תוכל לשער את הרעות שאפשר לבא לסבה זו. .
(שם) תן חלק לשבעה וגו'. רבי לוי אמר, תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי סוכה, וגם לשמונה – זה שמיני עצרת טואיירי לענין קרבנות החג כפירש"י בפסוק זה וכמו שבארנו למעלה אות ט' יעו"ש. ולא אוכל לכוין דברי התרגום כאן שכתב וז"ל, הב חולק טב מן זרעא לחקלך בתשרי ולא תתמנע מלמזרע אף בכסליו וכו', וכמה נפלא הדבר, שהרי כסליו הוא החודש התשיעי ואיך זה יתרגם כן הלשון וגם לשמונה, ולא שייך לומר כי ט"ס כאן שצ"ל בחשון, יען כי באמת זמן רביעה שניה היא בכסליו כמבואר במס' תענית, ובהכרח צ"ל דמפרש וגם לשמונה – לאחר שמונה, וכמו ויהי לשבעת הימים (פ' נח) שפירושו לאחר שבעת הימים. .
(שם) אם ימלאו העבים וגו'. אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו, אם ימלאו ת"ח תורה על ישראל יריקו טזכלומר לא יכבשו את תורתם בקרבם אלא ילמדום לישראל. , שכן נקראו ישראל ארץ, שנאמר (מלאכי ג׳) כי תהיו אתם ארץ חפץ, אם יפול עץ בדרום ואם בצפון שם יהוא, אם הגיע זמנו של ת"ח להורות אם בדרום אם בצפון שמה ישראל מתכנסין ולומדין ממנו יזודריש עץ בכנוי לת"ח ע"ש הכתוב בפ' שלח היש בה עץ וכפירש"י שם. ויתכן דכלל המאמר הזה איירי בזמן הגלות אשר אין מרכז התורה לישראל, ויתחלף המרכז ממקום למקום, ולכן לאיזה מקום שהתורה תמצא לה קן שם ימצאו להם ישראל מקום ללמוד מבלי לבקר את ערך המקום, יען דהתורה מכבדת אותו לעשותו מקור נפתח להרביץ תורה. .
(מ"ר) אם ימלאו העבים וגו׳. דבר אחר אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו, אם ימלאו הנביאים נבואה על ישראל יריקו, שכן נקראו ישראל ארץ, שנאמר (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ, אם יפול עץ בדרום ואם בצפון שם יהוא, אם הגיע זמנם של נביאים להתנבאות אם בדרום אם בצפון שמה ישראל מתכנסין ושומעין נבואתם יחומצינו שעבים הוי כנוי לנבואה, כמו (ישעיה ה') ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר תרגומו ועל נביאיא אפקיד דלא יתנבאון להון נבואתא, וע"ד הנה אנכי בא אליך בעב הענן (יתרו י"ט) הרי דהתגלות הקב"ה לאדון הנביאים בעת נתינת התורה היה ע"י עב הענן לכן תרגם בדרך המליצה את מלת עבים על הנבואה. .
(שם) אם ימלאו העבים וגו'. א"ר יצחק, אם ראית צרות שהן ממשמשות ובאות על הארץ – בשביל ישראל שנקראו ארץ, שנאמר (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ יטעיין ביבמות ס"ב א' אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל, ופירש"י כדי לעוררם שיעשו תשובה, וה"נ הכונה כן, והגרי"ב בגה"ש שם ציין מאמר זה לשבת קל"ט א' ששם נמצא מאמר אין פורעניות באה לעולם אלא בשביל דייני ישראל, ולב"ב י"א א' ששם הגירסא אלא בשביל עמי הארץ, וכפי הנראה מסתפק באמתת הגירסא שביבמות – בשביל ישראל, אבל מדרשה זו שלפנינו מבואר מפורש כי אמתה ונכונה היא, שהרי כאן דריש מפורש בשביל ישראל שנקראו ארץ וכו'. , ואם יפול עץ בדרום ואם בצפון, מקום שיפול העץ שם יהוא – אם הגיע זמנו של תלמיד חכם להסתלק מן העולם שם ישראל גומלין אתו חסד.
(שם) מקום שיפול וגו׳. מקום שיפול העץ שם יהוא – שם יהיו סלקא דעתך – אלא שם יהיו פירותיו כר"ל דא"א לפרש על העץ עצמו, דמה החדוש בזה, וגם הול"ל יהיה, בלשון יחיד, ולכן קאי זה על הפירות, ור"ל שהפירות נופלים לא רחוק מן העץ, ובגמ' מפרש דהמשל הוא לת"ת ובניו, דערך הבנים לא רחוק מערך האב, וכמ"ש ברא כרעא דאבוהא, וכן כמ"ש בעדיות האב זוכה לבן בנוי בחכמה וכו', ומפרש עץ בכנוי לת"ח כמש"כ לעיל אות י"ז. .
(ע"ז ל"א א׳) שמר רוח וגו׳. שומר רוח לא יזרע – שומר רוחן של מלכיות לא יזרע מצות ומעשים טובים, ורואה בעבים לא יקצור – מי שרואה בעבים של מלכיות לא יקצור מצות ומע"ט כאפשוט דמכוין למלכיות שבימי הבינים שהיו מציקין לישראל ורודפין אותם ומניאים אותם מלקיים מצות התורה, ועל כן היו התורה והמצות כמו זרויים לרוח ומכוסים בעבים, משא"כ בזמנינו שאנו חוסים בצל מלכי חסד הנותנים לנו חופשה גמורה לקיום התורה והמצות.
ואמנם עיקר דברי המדרש צריך באור, מה הוא רוחן ועבים של מלכיות, ויתכן לומר דהכונה מי שתולה מצבן של ישראל בעמים ברוח הפוליטיק של המדינות והממלכות, ועל כן הוא רואה ומסתכל בעבים, כלומר במסתרי הפוליטיק לדעת ערכי מצבה במדינה ומדינה, וע"י זה יעריך מצב ישראל – ההוא, שוב לא יזרע ולא יקצור מצות ומע"ט, כי ישתקע ברעיונו זה עד שיתרפה כולו בהשגחת הקב"ה, אשר אמנם אך לו הישועה, והדברים עתיקים. .
(מ"ר) כעצמים בבטן המלאה. ז׳ דברים מכוסים מבני אדם ואחד מהם שאין אדם יודע מה בעבורה של אשה כבוזה אחד מן הדברים שבמכוון הוא נעלם מבני אדם, שאלו ידעו אפשר שמי שידע שהולד הוא לא לפי רצונו היה מבקש תחבולות שתפיל האשה. .
(מ"ר) בבקר זרע וגו'. תניא. ר' יהושע אומר, נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו כגבמ"ר פסוק זה הובא מאמר זה וגרס נשא אדם אשה בילדותו ומתה, ופשוט שבגמ' חסרה מלה זו "ומתה", וחדוש על המפרשים והמגיהים שלא הגיהו ולא העירו מזה. אמנם א"ל דכיון דאמר לקמן היו לו בנים בילדותו יהיה לו בנים בזקנותו א"כ ע"כ ישא אשה בת בנים בזקנותו אף אם אשתו הראשונה לא מתה. וכן מורה לשון המ"ר שם דאמר ר' נתן פתר קריא באשה אם לקחת אשה בנערותך לקח בזקנותך למה אינך יודע איזה בנים מתקיימים לך אם של נערותך אם של זקנותך ואם שניהם כאחד טובים, הרי להדיא דהטעם של לקיחת אשה בזקנותו הוא משום בנים וכמ"ש וע' רש"י. , היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה, אם שניהם כאחד טובים כדוכתבו הפוסקים (אה"ע סי' א') דאין חיוב זה אלא מדרבנן, אבל מדאורייתא מכיון שקיים אדם פו"ר פטור מלהוסיף עוד. .
(יבמות ס"ב ב') בבקר זרע וגו'. רבי עקיבא אומר, היו לו לאדם תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך כהמפרש זרעך בכנוי לתלמידים, וכמו שדרשו בספרי פ' ואתחנן ושננתם לבניך אלו תלמידיך, וכן באלישע הוא אומר (מ"ב ב') ויצאו בני הנביאים, ודרשו וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו אלא מכאן לתלמידים שקרויים בנים, וכן מצינו בחזקיהו שלמד תורה לישראל וקראם בנים כמש"נ (דה"ב כ"ט) בני עתה אל תשלו, וכנגד זה מצינו שהרב נקרא אב כמו באלישע שקרא לאליהו אבי אבי (מ"ב ב'), וכן מבואר בסנהדרין י"ט ב' כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. ויש להסביר ענין יחס שמות אב ובן לרב ותלמיד ע"פ הכתוב בפ' בראשית הוא היה אבי יושב אהל ומקנה, אבי כל תופש כנור ועוגב, שפירושו הוא המציא ענין ישיבת אהלים ומקנה וכן המציא חכמת הנגינה בכלי זמר, ומבואר מזה דמי שממציא איזה דבר חכמה וידיעה נקרא אב לה, וממילא מי שמקבל ממנו למוד אותו הדבר הרי הוא אליו ביחס בן, ולכן כל תלמיד המקבל מרבו דבר חכמה וידיעה שבלעדו היתה חסרה לו נקרא הרב בשם אב מפני שהוא הממציא להתלמיד והתלמיד בשם בן, וע"ע קצת מענין זה במו"נ ח"א פ"א. .
(שם שם) בבקר זרע וגו׳. רבי אליעזר אומר, זרעת בבכיר – זרע באפיל, כי אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה, שאין אתה יודע איזה מתקיים לך אם הבכיר או האפיל כובכיר מלשון בִּכּוּר, והוא ברביעה ראשונה, ואפיל הוא רביעה שניה המאוחרת מלשון כי אפילות הנה, וכמ"ש בברכות י"ח ב' דלפעמים נגזרה רעה על רביעה ראשונה וטובה על רביעה שניה ולפעמים להיפך. .
(מ"ר) בבקר זרע וגו'. רבי ישמעאל אומר, אם למדת תורה בנערותך למוד בזקנותך, כי אינך יודע איזה יכשר, שאין אתה יודע איזה תורה מתקיימת אם של נערותך אם של זקנותך ואם שניהם כאחד טובים כזכי יש מעלה בתורת הילדות כמ"ש באבות הלומד ילד דומה לכותב על נייר לבן וכו', וכן ידוע דגירסא דינקותא נזכרת היטב, וכנגד זה יש מעלה בתורת הזקנה כמ"ש ת"ח כל שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן וכל מה שלומד אז הוי בדעה רחבה ומבוררת, וא"כ אין אתה יודע איזו מעלה מכרעת, ואם שניהם כאחד טובים, כלומר שצריך לתכלית קיום למוד התורה לשתי המעלות של שתי התקופות, ולכן אחוז בשתיהן, וזהו בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך וכדמפרש. .
(שם) בבקר זרע וגו׳. רבי יהושע אומר, אם בא עני אצלך בשחרית – תן לו, בערבית – תן לו, שאי אתה יודע איזה מהן הקב"ה כותב עליך, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים כחדריש זרע זרעך על צדקה, ע"ש הכתוב זרעו לכם לצדקה, ויכול להיות שבשחרית לא היתה כונתך טובה ורצויה כמו בערבית, או דאיירי בשני עניים, ויכול להיות שאחד היה עני שאינו הגון ואין זכות הנתינה רבה. ולפ"ז א"ש מה דמסיים ואם שניהם כאחד טובים, היינו שניהם הגונים דקאי על העניים ולא על המתנות. .
(שם) ומתוק האור וגו'. ומתוק האור – מתוקה אורה של תורה כטדבפשטות קשה לומר על האור התואר מתוק אלא מאיר, אבל על התורה יונח לשון מתוק האור ע"ש הכתוב, ומתוקים מדבש ונופת צופים, נר לרגלי דבריך. , וטוב לעינים לראות את השמש – אשרי למי שתלמודו מאיר לו כשמש לשאין לו בה ספיקות, והוא ע"ד מ"ש אם ברור לך הדבר כשמש. .
(שם) ומתוק האור וגו׳. רבי אחא אומר, מתוקה אורה של עולם הבא, וטוב לעינים לראות את השמש – אשרי מי שיזכה לראות האור ההוא שנאמר (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה וגו׳ לאנראה דהאי שנאמר אינו כמו שרגיל בעלמא לפרש כראיה לדבר, דהא אין כל ראיה מן הפסוק דאשרי מי שיזכה וכו', אלא הוא סמך לתאר את ערך האור ההוא, והוי המשך הלשון אשרי מי שיזכה לראות האור ההוא שנאמר בו והיה אור הלבנה וגו'. .
(שם) כי אם שנים וגו׳. כי אם שנים הרבה יחיה האדם בכולם ישמח – ישמח בשמחת התורה לבנראה בטעם הדרשה, משום דא"א לפרש כי אם שנים הרבה יחיה בכולם ישמח – שמחה ממש, שמחת הגוף בעוה"ז, שהרי כתיב סמוך עד אשר לא יבאו ימי הרעה, ובשנות הזקנה שוב אי אפשר לשמוח, שהרי אז בטלו ונחלשו הרבה חושים וכו' וכפי שיתבאר בפרשה הבאה, אלא שישמח בשמחת התורה, שת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהם וא"כ לא תבטל שמחה זו עם כל תוספת הזקנה, אחרי שמוצא טעם וחידוש בתוספת הדעת, ולכן זה שסיים וזכור את ימי החושך הוא לראיה שא"א לפרש שמחה ממש, כמבואר. , ויזכור את ימי החושך – אלו ימי הרעה לגכמבואר להלן ריש פרשה י"ב עד אשר לא יבאו ימי הרעה וכו' אלו ימי הזקנה והחלישות. , כי הרבה יהיו כל שבא הבל – תורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח לדר"ל בעת שנאמר בה כי מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים, שזה נאמר על זמן הגאולה, ואז כל מה שילמדו יכונו לאמתה של תורה ויתבררו כל הספיקות. .
(מ"ר) שמח בחור וגו'. אמר רב הונא, מאי דכתיב שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך – עד כאן דברי יצר הרע, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט – מכאן ואילך דברי יצר טוב, ריש לקיש אמר, עד כאן לדברי תורה, ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט – מכאן ואילך למעשים טובים להעיין מש"כ בסמוך אות מ' בבאור ענין זה. .
(שבת ס"ג ב') שמח בחור וגו'. א"ר שמואל ב"ר יצחק, בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת – מפני שמצאו בו דברים שהן מטין לצד מינות, משה אמר ולא תתורו אחרי לבבכם, ושלמה אמר שמח בחור בילדותך והלך בדרכי לבך, הותרה הרצועה לית דין ולית דיין, כשאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט – אמרו יפה אמר שלמה לואין הענין מבואר כ"כ, כי האם בעת שבקשו לגנוז את הספר לא ראו סוף הפסוק ודע וגו', וכן צריך באור מה שאמרו יפה אמר שלמה, מה יפוי יש בכל הדברים, כי הלא אם לא היה מקדים הדבר בחיוב שמח לא היה צריך לחזור על ודע וגו', וצ"ל שהיה קשה להם למה באמת לא פירש כל ענין זה בלשון שלילה אל תשמח בחור בילדותך וגו' יען כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, ולכן הרהרו בכל תוכן מאמר זה, ושוב התבוננו, כי מלשון סיפא דקרא מבואר שבאמת תחלת הפסוק ענינו בחיוב והיינו כי הלשון שמח בחור בילדותך מתפרש לא על שמחת הגוף כי אם על עניני תורה וכפי הדרשה הבאה, בילדותך – בתורתך שלמדת בילדותך, בימי בחורותיך זו המשנה, והלך בדרכי לבך וגו' זה התלמוד, ודע כי על כל אלה וגו' עליו לשלם לך שכר מצות ומע"ט – ולכן אמרו יפה אמר שלמה כל ענין פסוק זה בלשון חיוב, אחרי דבאמת לזה הוא מכוין.
גם יש לפרש הכונה כי אילו לא אמר המלה ודע אלא רק כי על כל אלה יביאך במשפט היה אפשר להבין הכונה כי על כל אלה, כלומר, אם לא תשמח ולא תהלך בדרכי לבך, יביאך ה' במשפט, אבל מכיון שאמר ודע מבואר שהמכוון הוא לטובה, וזוהי הכונה כשאמר ודע ראו כי כונתי לטובה. .
(מ"ר) שמח בחור וגו'. רבי יודן אמר, שמח בחור בילדותך – בתורתך שלמדת בילדותך לזבמקרא, כמ"ש באבות פ"ה בן חמש למקרא. ויטיבך לבך בימי בחורותיך – זו המשנה לחדכך סדר תקופת הלמודים, מקרא ומשנה, כמבואר פ"ה דאבות. , והלך בדרכי לבך ובמראה עינך – זה התלמוד לטלמוד התלמוד תלוי בהבנת הלב והרעיון שהוא מכונה בשם הארת עין, וכמו והאר עינינו בתורתך, ובלשון חז"ל ואנהירינהו לעיינין. , ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט [עליו לשלם לך שכר] מצות ומעשים טובים מר"ל אחר שקראת ושנית הרבה זמנך לרדוף מצות ומעשים טובים, כי תכלית הלמוד הוא המעשה, ואז תקבל עליהם שכר, וזו היא כונת הגמרא בשבת ס"ג ב' [בדרשה דלעיל] שמח בחור וכו' ובמראה עיניך, עד כאן לדברי תורה מכאן ואילך [ר"ל מן ודע כי וכו'] למצות ומע"ט, ר"ל עד כאן ללמוד התורה ומכאן ואילך [לאחר שלמדת – לקיום התורה, וכמש"כ. .
(שם) שמח בחור וגו'. רבי פנחס אומר, שמח בחור בילדותך – מי גרם לך להבחר בזקנותך – תורה שלמדת בילדותך מאמדייק הלשון שמח בחור בילדותך, שהרי הילדות היא קודם הבחרות, ולכן דריש בחור מענין בחירה שעל ידי מעלת קנין התורה נבחר לראש עם כמ"ש (משלי ד') סלסלה ותרוממך, וכדמפרש. , ואם נבחרת בזקנותך אל תפליג עצמך בדברי תורה אלא והלך בדרכי לבך זה התלמוד שלמדת מרבך מבר"ל שאל תעמד ותקבע על שקול דעתך לבד, אלא תשתמש גם בקבלת רב, ומכונה זה בשם דרכי הלב, לפי שהרב הוליכו בדרך בינה שמקורה בלב, וי"ל דסמך גם על המשך הלשון ובמראה עיניך על שם הכתוב והיו עיניך רואות את מורך. , ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט – עליו לשלם לך שכר מצוה ומעשים טובים מגר"ל שעל ידי הנהגה ישרה יזכה לקבל שכרו משלם במצות ובמע"ט שיעשה, כי מי שעושה מצות ומע"ט ואין מדותיו בדרכי הלמוד ישרים ינוכה לו משכרו שעבור הטובה המוגבלה לו, משא"כ אם גם יתנהג הכל במדות הרצויות אז לא ינוכה לו מאומה ושכרו שלמה. .
(מ"ר) והסר כעס וגו׳. אמר רבא, האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, שנאמר (ירמיה כ"ג) הלא כה דברי כאש נאום ה׳ מדכלומר כאש שמחממת כל גופו, והבאור הוא, דכיון שלבו ורעיונו טרודים בחקירת התורה, הרגשותיו נוחים יותר להתעורר, ולכן הוא נוח יותר להקפיד, אבל אין זה מענין כעס הרגיל, יען דבאמת ת"ח מרבים שלום בעולם, וזה אי אפשר במדת הכעס, וגם דרשינן את והב בסופה שת"ח הלומדים יחד הם אוהבים זל"ז, ואין אהבה בכעס. , אמר רבינא, אפילו הכי מבעי ליה לאינש למילף נפשיה בניחותא, שנאמר והסר כעס מלבך וגו' מהכלומר אעפ"כ מחויב כל אדם להשתדל להבליג על רגשי לבו הסוערים ולחיות בנחת ובשלום, ומה שייחס פסוק זה לצורבא מרבנן נסמך אדרשות הקודמות דהפסוק הקודם איירי בלומדי תורה, וה"נ כן. .
(תענית ד' א') והסר כעס וגו'. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר (משלי ט"ז) כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה מור"ל שגם הגיהנם ברא הקב"ה לתכלית עולמו, שיתבונן הרשע וישוב מדרכו הרעה, והוי הפי' כאן והעבר רעה מבשרך – והעבר רעת הגיהנם מבשרך, כי ע"י הכעס אפשר לאדם למוט מדרך הישר ולבא לידי עבירות שונות ולנחול גיהנם, וכמ"ש (שבת ק"ה ב') כל השובר כלים בחמתו כאלו עובד עבודת כוכבים, והכונה דע"י כזה וכזה אפשר לבא גם לידי עבודת כוכבים וכמ"ש שם בענין זה, כך דרכו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך עד שאומר לו לך עבוד עבודת כוכבים. .
(נדרים כ"ב א׳) והסר כעס וגו׳. א"ר לוי, כל המתגאה הוא כועס, וכל הכועס הוא טפש מזכמש"כ וכעס בחיק כסילים ינוח, וגם י"ל דרומז למ"ש בפסחים ס"ו ב' כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת, וא"כ נעשה טפש. ומ"ש כל המתגאה הוא כועס – פשוט הוא דנראה לו שאין בני אדם מחלקין לו כבוד כפי ערכו, וכועס. .
(מ"ר) הילדות והשחרות הבל. א"ר יצחק, מאי דכתיב כי הילדות והשחרות הבל – דברים שעושה אותן בילדותו, משחירין פניו לעת זקנתו מחר"ל אם אין האדם הולך בבחרותו בדרך ישרה וצניעות אז אע"פ שבימי נערותו אין ניכר כ"כ הרעה שגורם לו, אבל בימי הזקנה ניכרים היטב עד שמשחירין פניו, וטעם הדרשה והמובן במלת שחרות מלשון שחור ולא מלשון ילדות כפשוטו י"ל דמדייק מדלא סיים הפסוק במה שפתח, כי אחרי שפתח שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך הו"ל לסיים כי הילדות והבחרות הבל, ולכן דריש דהכונה דמעשה ילדות שאדם עושה אותן בילדותו [וילדות כנוי לדברי שטות ומעשים מכוערים וכמ"ש בגמרא הרבה ילדות עושה, וכן ילדות היתה בי והעזתי פני וכו'] משחירין פניו בזקנותו. [שבח קנ"ב א׳]. הילדות והשחרות הבל. וסמיך ליה וזכור את בוראך – אמר שלמה, הואיל והילדות והשחרות הבל, לפיכך – וזכור את בוראך בימי בחורותיך מטפשוט דמדייק חבור הו' במלת וזכור שבריש פרשה הבאה דמשמע דמוסב ונמשך אלמעלה. .
(מ"ר)